שאלה: כיצד נוצרים עיוותים ופגיעות בהתייחסות מערכת החינוך לתלמיד ומשפחתו?
תשובה: שילוב של הטבע האנושי המולד לקטלג, לחלק לקבוצות, לשים במגירות כל דבר, כוונות טובות ואידיאולוגיה שוויונית.
הסיבה העיקרית לעיוותים, התעלמות מטבעו המולד של האדם.
אחד החוקים הראשונים של הטבע האנושי אומר: "כל בני האדם נולדים שונים, לכולם זכויות שוות אולם כולם נולדים שונים בתכונות, ביכולות, בנטיות".
אני בטוח למדי שכבר שר החינוך הראשון של מדינת ישראל שזה עתה קמה ב-1948, זלמן שזר וכל השרים שבאו אחריו, שמו לב לעובדה שכבר בגן חובה, ילדים מגלים שונות רבה.
חלק קטן קולט את הומר הלימודי במהירות רבה, חלק קטן קולט באיטיות רבה והרוב קולטים בקצב ממוצע.
השונות בקצב הקליטה של חומר הלימודי ממשיכה גם בשנים הבאות.
המורים הראשונים של המדינה שמו ודאי לב, שיש תלמידים המצליחים במקצועות כמו עברית ומתקשים במקצועות כמו מתמטיקה ומדעים ולהיפך.
גם במקצוע חינוך גופני שנחשב למקצוע שאינו דורש יכולות חשיבה גבוהות יש שונות, יש מהירים ויש מגושמים ואיטיים.
כמו כן שהשונות ממשיכה ואף מקצינה.
לאחר שעברו שנים מספר מהכרזת מגילת העצמאות והגיעו עליות מארצות שונות שמו לב המורים והמנהלים, בלי להזכיר עדות, שרוב התלמידים המצטיינים מזוהים עם עדות מסוימות ורוב התלמידים החלשים מזוהים עם עדות אחרות בעלי גוון עור כהה יותר. עקרון השונות שלט בכל עדה בנפרד.
רוב התלמידים עדיין היו בתחום הממוצע.
היו שנים, בהם לאחר כתה ח תלמידים הופנו למסלול מקצועי או עיוני, הטובים פחות למקצועי, הטובים יותר לעיוני.
העיוני נחשב למסלול טוב המוביל להצלחה והמקצועי נחשב פחות טוב ומוביל לעבודת כפיים.
וראה איזה פלא, נצפתה שונות ביכולת הלימודית גם מעבר לכתה ח, למרות כל המאמצים של שרי החינוך מכל המפלגות, התלמידים עדיין התחלקו לטובים יותר וטובים פחות והטובים פחות גם גילו פחות רצון ללמוד ולבוא לבית הספר בכלל.
באותה תקופה שלטו בארץ אנשים עם כוונות טובות- המפאיי"ניקים .
הם האמינו, למרות העובדות שהראו אחרת, שכל הילדים יכולים וצריכים ואוהבים ללמוד מקצועות עיוניים.
הם האמינו בכל ליבם, שילדים המתקשים בלמידה של חומר מסוים נכשלים בלימודים, מקבלים ציונים נמוכים יאהבו ללמוד וישבו בשקט בכיתות הצפופות ויעשו כל מאמץ מצידם, העיקר ללמוד עוד היסטוריה, תנ"ך, ספרות ומתמטיקה, אפילו על חשבון משחקים בחוץ או עבודה תמורת כסף כדי לעזור לפרנסת הבית.
אסור בשום אופן היה לחשוב שילדים לא יכולים ללמוד מקצועות עיוניים ברמת בחינות הבגרות וברור שאין כאלה שלא רוצים ללמוד, מי שלא מצליח בלימודים הסיבה היא הפליה ואי מתן הזדמנות שווה.
אם מישהו, לא חשוב מאיזו עדה, היה מעז לומר בקול ציבורי שבני אדם, כולל ילדים תלמידים, שונים בתכונות וביכולות שלהם, לא כולם יכולים לדעת מתמטיקה חמש יחידות, לא כולם אוהבים תנ"ך וספרות היה נחשב לגזען, תומך באפליה, עוכר ישראל ,סיכוייו להצליח בתחום הציבורי היו יורדים למינוס..
לא כולם יכולים ורוצים ללמוד באוניברסיטה.
מערכת החינוך מכריחה את הילדים לעסוק בתחומים מועדים לכישלון".
לאחר מספר שנים אנשי מערכת החינוך ביטלו או החלישו לגמרי את התחומים המקצועיים וכל הילדים, אבל כולם, יכולים וצריכים ללמוד מקצועות עיוניים ברמת בחינות הבגרות וכך גם האמינו כל שרי החינוך האחרונים .
אולם המציאות בבתי הספר מגלה שתלמידים רבים נכשלים ולא מצליחים להגיע להישגים ולא מצליחים להגיע לתעודת בגרות או להשיג תעודת בגרות.
בעצם השונות הראשונית בהישגי התלמידים, שחדי העין שמו לב אליה כבר בראשית המדינה, ממשיכה ואיפה שלא מסתכלים רואים תלמידים חלשים ותלמידים מצטיינים.
המציאות הזאת עומדת בסתירה לאמונה של ראשי מערכת החינוך שכל הילדים יכולים ורוצים להגיע להישגים לימודיים גבוהים בכל התחומים שמשרד החינוך מכתיב.
אמונה נוספת אומרת שכל התלמידים הם בעלי טווח קשב וריכוז זהה, זאת אומרת כולם מסוגלים להקשיב למורה 50 דקות בלי לזוז ובלי לדבר ובלי להשמיע רעש.
מה עושים כדי שכל התלמידים ילמדו את כל המקצועות ברמת בחינות הבגרות?
מחוקקים את חוק החינוך המיוחד וכל התלמידים החריגים מבחינה התנהגותית או לימודית מסווגים לקבוצות שונות, כל זאת במטרה לעזור לכל החלשים להתגבר על חולשתם ולהיות מצטיינים.
השלב הראשון ביישום חוק החינוך המיוחד הוא מיון התלמידים הזכאים לחינוך מיוחד.
תלמיד המסווג לחינוך מיוחד מקבל יותר משאבים, הוא עולה למערכת יותר כסף.
החלטה על הזכאות נעשית בוועדת השמה.
יש כמה סוגי וועדות, לכל וועדה יש שם אחר והיא אחראית על משהו אחר.
וועדת השמה אחראית על מתן הזכאות לחינוך המיוחד ועל אפיון החינוך המיוחד לו זקוק התלמיד.
הסיווג לקבוצות השונות כמו פיגור שכלי, ליקויי למידה, קשיי למידה, בעיות רגשיות, בעיות קשב וריכוז, קשיי התנהגות ועוד ועוד, דורש תהליכים מורכבים שלא היו קודם במערכת.
הוא דורש קודם כל אבחונים לקבוצות השונות, הוא דרש פורומים שונים להחלטה מי יסווג לקבוצות החלשות.
הוא דרש קריטריונים לסיווג וקריטריונים למי שרשאי לסווג.
כל תהליך סיווגי דרש הקמת וועדה, כל וועדה נדרשה לקום על פי נהלים קבועים, לכל החלטת וועדה ניתנה גם זכות ערעור וזכות סירוב.
לכל וועדה קמה גם וועדת ערר.
זימון לוועדה דרש שליחת מכתבים בדואר רשום להורים ולאחר מכן מכתבים רשומים למתן תוצאות הוועדה, הוא דרש לוחות זמנים לשליחת המכתבים ונוסחים מסוימים, הוא דרש מילוי טפסים מכל אלה שמעורבים בחינוך הילד.
הוא דרש גם נהלים לקיום הוועדה, מי משתתף? מי מדבר קודם? ואיך מתנהלת הוועדה.
מה עושים כשההורים גרושים ולא מסכימים ביניהם ?
וועדת השמה מורכבת מנציגים שונים של המערכת בכל וועדה יש יושב ראש, יש נציג החינוך המיוחד יש נציג החינוך הרגיל יש נציג ההורים יש נציג השרות הפסיכולוגי, יש נציג הפיקוח ויש עוד נציגים אחרים.
הוועדה מתכנסת ופניה מופיעים הילד, הוריו, המורה, היועצת, המנהלת והפסיכולוג שבדק את הילד.
חייבים לציין שהסיווגים במערכת החינוך מבוססים על מבחנים פסיכולוגים לא מדויקים בעלי טווח טעות רחב.
ההגדרות אינן ברורות ואינן מדויקות ואפשר לפרש אותן בכמה רמות.
המערכת אינה לוקחת בחשבון את הצד החברתי ומסתכלת אך ורק על הצד הלימודי. נוצרים מצבים בהם תלמידים מסווגים למסגרות לימודיות שמתאימות להם יותר אולם גרומות לנזקים חברתיים בלתי הפיכים וכתוצאה מכך לירידה גדולה ביכולת ובמוטיבציה הלימודית.
לפני שהוועדה מתכנסת נשלחים אליה המסמכים הבאים:
שאלון מפורט שממלא בית הספר על כל מה שקרה עם הילד בבית הספר.
אבחון פסיכולוגי תקף מהשנה האחרונה שעשה פסיכולוג בעל מומחיות מוכרת.
הסכמת ההורים לדיון בוועדת ההשמה.
במידה וחסר אחד הנציגים או אחד המסמכים, החלטת הוועדה אינה תקפה!
במידה וההורים אינם מסכימים להחלטת הוועדה הם יכולים לערער תוך 15 יום.
וועדת ערר מתכנסת במשרד החינוך עם פונקציונרים של משרד החינוך שלא מכירים את הילד בכלל, לא מכירים את המערכת המקומית שם נמצא הילד, אולם הם מכירים את המפקח או מישהו אחר רם דרג שיכול לדבר אתם באופן ישיר!
לוועדות הנ"ל ההורים יכולים להביא מומחים ועוזרים מטעמם כמו פסיכולוג או עורך דין,
זה כמובן תלוי במשאבים הכלכליים שי למשפחה.
הוועדות מתנהלות כמו משפט שההורים הם הנאשמים, מצב היכול להיות מאד קשה ומכאיב להורים.
כל הוועדות האלה פועלות בלוחות זמניים צפופים הדורשים תיאומים רבים.
החלטות הוועדה משפיעות על המשאבים שתקבל הרשות ממשרד החינוך.
על פתיחת כתות ושעות לימוד ושעות למורות ואחרות.
למשל צריך מינימום 8 תלמידים לפתוח כיתה קטנה.
בית ספר שנפתחת בו כיתה קטנה מקבל משאבים מרובים יותר!
נוצרים אינטרסים ממסדיים למערכת העירונית, לבתי הספר, למנהלים, למורים ולא כולם בקנה אחד עם הצרכים של התלמיד ו/או משפחתו.
התוצאה הכללית של מערכת הסיווגים היא בירוקרטיה משפטית מסובכת שבה נקבעים החלטות גורליות על ילדים.
המשפחות מאד לחוצות מהתהליכים הללו ומתוצאותיהן.
המערכת מתגייסת להגנה על ההחלטות בשם "טובת הילד".
הכלים הלא מדויקים המשמשים לאבחונים השונים והתעלמות המערכת מהצרכים החברתיים של הילדים ומשפחותיהם גורמים לקונפליקטים מתגברים בתוך המערכת החינוכית.
נוצרים מתחים מאד גדולים בין המערכת החינוכית והמשפחות, נפגע שיתוף הפעולה ולעיתים קרובות כל המאמצים שהושקעו אינם מביאים לתוצאות לימודיות מספקות ומשאירות את המשפחות עם תחושות קשות של תסכול ואכזבה.
לדעתי אין מקום להיררכיות נוקשות במערכת החינוך לפחות עד גיל 16.
תהליך הלמידה אינו דורש סיווגים מדויקים של היכולת של כל תלמיד ותלמיד.
שיתוף פעולה בין המשפחה, התלמיד והמערכת החינוכית חשוב הרבה יותר מאשר הסיווג של הכיתה .
הפיתרון הוא:
ביטול התיוג לכתות מיוחדות, ביטול וועדות ההשמה .
עזרה לתלמידים המתקשים תינתן בתהליך רגיל של שיתוף פעולה בין התלמיד, המשפחה והמערכת.
האנשים המכירים את הילד יפגשו יחד עם ההורים בתהליך פשוט וידידותי ויחליטו ביחד על העזרה הלימודית ו/או החברתית שתינתן לילד.
כל מעבר למסגרת אחרת יותנה בהסכמת הורים!
טובי פלד – פסיכולוג מומחה